לא עוד "דרופ" ולא עוד תכשיטים שמצטלמים יפה. קולקציית זוהר של נטע וולפה מגיעה ממקום אחר: מהשנים האחרונות, מהעומס הרגשי, מהצורך באור שהוא לא סיסמה — אלא תחושה שאפשר לשאת על הגוף.
וולפה מדברת על הגוף כחומר. לא מטאפורה, כמעט עובדה:
זהב, יהלום, עור, זיכרון. הכול מגיב. הכול משתנה. בסטודיו היא עובדת עם אבקת זהב ומדמיינת “אבקת פיות” — קלילה, עדינה, נוצצת — כמו ניסיון להחזיר קלות לתוך תקופה כבדה.
למה “זוהר”?
כי יש כאן הרבה זהב והרבה יהלומים, כן. אבל גם כי זוהר הוא אור בוהק, ואצל וולפה הוא מקבל משמעות כמעט רוחנית: אור שמופיע אחרי החושך. כמו הזוהר הצפוני — תנועה של צבעים שמגיעה כשכבר לא מצפים.
החומרים: נצחיים, אבל לא קפואים
הזהב מקבל כאן מעמד של חומר-על: נצחי, "שמימי" כמעט (וולפה מזכירה את המקור המטאוריטי שלו). היהלום, מבחינתה, הוא סמל לדבר שנולד מתוך לחץ קיצוני ולא מתנצל על זה. ובין לבין היא מכניסה צבע בדיוק במינון הנכון: קוורץ, מון סטון, אופל, גרנט, מורגנייט, בלו טופז ורובי. לא כדי "לקשט", אלא כדי לתת לאור עוד שפה.
ומה בפועל? קולקציה שחיה על הגוף
החלק החזק כאן הוא היומיום: תכשיטים שנשארים עלייך בלי לחשוב, ומצליחים להיות נוכחים בלי להיות כבדים. הסגנון של וולפה ממשיך לדבר עם "ענתיקות" אלמנטים שחוזרים אצלה לאורך השנים – אבל הפעם נכנסות גם צורות גיאומטריות נקיות יותר. זה משחק בין עתיק לעכשווי, בין רך למדויק.
שלושה פריטים שגנבו לנו את הפוקוס
טבעת הנחש
לא "חמודה" ולא דקורטיבית. סמל של שינוי צורה. במערב זה פיתוי, במזרח זה חוכמה והתחדשות וכאן זה מרגיש כמו תזכורת: להשיל, להתעדכן, לחזור לעצמך.
צמיד הזהב
זהב מלא, גדול, עוצמתי. נראה כאילו יצא מאוסף עתיקות של מוזיאון. משובץ יהלומים ויושב על פרק כף היד כמו מסגרת – תכשיט שמחזיק נוכחות, נקודה.
עוד כתבות שיכולות לעניין אותך:
טבעת דיאנה
השראה מהמבנה של “הילה” סביב אבן מרכזית, אבל עם הטוויסט של וולפה: יהלומים אפורים + מונסטון, מבנה נמוך ונוח לענידה, ועדיין מפואר. הכי "יוקרה שקטה" בקולקציה.
סטודיו: גדרה 1, כרם התימנים. אתר: netawolpe.co.il
