כשמדברים על תולדות האופנה של שנות ה-50, העידן מוגדר בדרך כלל כ-1947-1957 – ובמקרה זה חופף לשנים שבהן כריסטיאן דיור הפעיל את תווית האופנה שלו. לאחר מותו בטרם עת של המעצב בשנת 1957, איב סן לורן בן ה-21 לקח את השלטון בדיור, וסגר את העשור עם הקולקציה שלו בהשראת הביטניק מ-1960. בעידן הידוע לשמצה זה, האופנה הגיעה לשיא הזוהר ביותר, ומשקפת את הלהיטות של העולם להשאיר מאחור את המנות והצנע בזמן מלחמה. העולם היה זקוק מאוד ליופי ותעשיית האופנה סיפקה – ועוד קצת. חגיגת סיום מלחמת העולם השנייה פירושה חגיגת נשים כנשים, בירת W – עם מותניים קצוצות, חצאיות נפחיות, שיער מטופח ללא דופי.
אביזרים לכל אירוע ייחודי
בזכות התיאום המושלם של כובעים, כפפות ותיקים – התקופה הזו הפכה לתקופה של השראה אופנתית וקוסמטית לנשים. העשור הזה ייזכר כצעד חשוב עבור נשים, שרדפו אחרי רמות אופנתיות גבוהות והצליחו ליצור מראות מדהימות.
השלטון של צללית שעון החול – המראה החדש של דיור מוביל
הצללית שהוצגה על ידי כריסטיאן דיור בקולקציית ה- New Look Corelle Line שלו משנת 1947 שלטה בשנות החמישים. השמלות הקצוצות במותן, שהגזימו בצללית הנשית, מייצגות תנופה מהירה של המטוטלת; בשנות הארבעים שלטו צלליות גבריות עם כתפיים חדות בזמן מלחמה וירכיים דקות. כעת, הכתפיים רוככו בריפוד שעיגל אותן, המותניים נחטפו והצטווצו לממדים ויקטוריאניים, והירכיים היו מוגזמות עם טול שהוסיפו נפח. המטרה? צללית "נשית" לעילא. האסתטיקה מוגדרת כאופן הביטוי האישי של כל אחד, ואף אחד מהם לא נשאר אדיש לנושא. בלנסיאגה, בלמיין, ז'אק פאת', הארדי איימיס ועוד, יצרו עיצובים מרהיבים ונשיים שהפכו לסמלים של זמנם.
הצללית מופיעה בצורה ישרה יותר
עד שנת 1958, קוי המכפלת התקצרו, והחצאיות התרחבו החוצה, וסללו את הדרך להכנסת חצאית המיני – אך לא במהירות. בינתיים, המעצבים נהנו עם צלליות מעודנות וליניאריות ששמות פחות דגש על המותניים ויותר על קווים לא נשברים עם כשרון אדריכלי.
מרילין! חן! אודרי! דורותי! ג'יימס! מרלון! אלביס!
אף על פי שדמויות הוליוודיות תמיד השפיעו על התרבות הפופולרית, בשנות ה-50 נשים וגברים מובילים התעלו אל גבהים אופנתיים ואל סגנונות. לאימוץ הסרטים הצבעוניים היה קשר רב עם חלון הראווה המוצג על ידי התמונות הללו – זה, וליכולת האופנתית של מעצבי תלבושות כמו אדית הד, וויליאם טרווילה ואורי-קלי.
אודרי הפבורן הופיעה בג'יבנשי בסברינה (1954), מרילין מונרו ביצירות של וויליאם טרווילה עבור ג'נטלמנים מעדיפים בלונדיניות (1953), גרייס קלי בשמלות כחולות של אדית הד ב- To Catch a Thief (1955), ודורותי דנדרידג' ב-Mary Ann יצירותיו הצבעוניות של נייברג לכרמן ג'ונס (1954). גם הגברים קיבלו את הסמלים שלהם. החולצה הלבנה הפשוטה שלבש מרלון ברנדו בסרט "חשמלית ושמה תשוקה" (1951) שיגרה את האופנה לרעישה – חולצת הטריקו החשופה הפכה לסמל של ילד רע. בשילוב עם מכנסי ג'ינס, כפי שלבש ג'יימס דין (1955) ב- Rebel Without a Cause, המראה ייצג נפילה צעירה של רשמיות עברו. כשאופנת הנשים התבגרה ודרשה תחזוקה רבה, האופנה העריכה קלות נערית לגברים.
עוד כתבות שיכולות לעניין אותך:
המעצבים המובילים של שנות ה-50
כריסטיאן דיור, בלנסיאגה, מיינבוצ'ר, פאקווין, פייר בלמיין, ז'אק פאת', נורמן נורל, נטי רוזנשטיין, ורה מקסוול, הוברט דה ז'יבנשי, אמיליו פוצ'י, קלייר מקארדל, בוני קאשין, פאולין טריגר, הארדי איימיס, נורמן הארטנל, אדוארד מולינו, דיגבי מורטון, קריד, צ'ארלס ג'יימס, פייר קרדן.