היא הייתה הסמל האולטימטיבי של עידן ה"ספרינג ברייקרס", כשהיוקרה עוד לא הייתה שקטה והצבע היה חייב לצעוק. ועכשיו, אחרי עשור של מינימליזם ופסטלים – החזייה הניאונית חוזרת, עם הרבה ביטחון עצמי ובלי להתנצל.
אי שם בשנות ה־2010, הנוף האופנתי של נערות העשרה היה ברור לגמרי: מועדונים כמו Ministry of Sound או The Cuckoo Club, פסקול של ניקי מינאז', חזיות ניאון זוהרות בגווני ורוד-סטבילו, טופ שופ, קוקו גבוה, ופוש־אפ שלא מתבייש בכלום.
זו הייתה תקופה שבה "שיק צעקני" לא היה מילה גסה – להפך. ויקטוריה'ס סיקרט שלטה, והחזייה לא התחבאה – היא נועדה להיראות, לנצנץ, לסמן נוכחות.
אבל כמו כל טרנד שממצה את עצמו, גם הניאון התקפל לטובת פסטלים רכים, צבעי ניוד ותחושת מאופקות. במשך עשור שלם, החזיות ההן שכבו במעמקי המגירה, נשלפות רק כשכל השאר בכביסה.
עד עכשיו.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
שלום לכן, בנות הניאון
משהו קורה – והחזייה הניאונית מתחילה לזחול חזרה למרכז התודעה.
אדיסון ריי עשתה כותרות לאחרונה כשהופיעה במועדון The Box בלוק ניאון צהוב של Agent Provocateur, מוקפת רקדנים בצבעי פלורסנט. טיילה, כוכבת שער ווג הבריטי, הופיעה ב־Phonox בלונדון בלוק היישר מהעשור הקודם, עם סט של Boux Avenue ומיני קצרצר. הטרנד מתחיל שוב מלמטה – תרתי משמע.
למה דווקא עכשיו?
בין אם זה געגוע לתקופה פשוטה יותר, או אולי רצון לפרוץ את גבולות השקט היוקרתי של השנים האחרונות – חזיית הניאון מרגישה שוב כמו שחרור. זו לא רק הצהרה אופנתית, זו הצהרה רגשית: פחות עיניים שחורות וגרביונים קרועים, יותר ריקודים על שולחנות וקוקטיילים עם קצף פירותי. הנייטרלים סיימו את תפקידם – ועכשיו, הניאון שוב קורא לנו.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
עוד כתבות שיכולות לעניין אותך:
ולסיום?
יכול להיות שזו לא החזרה הכי פרקטית, אבל היא לגמרי הכי כיפית.
אז תוציאי את החזייה מהחלק האחורי של המגירה, תתני לה לנשום – וצאי לרקוד.
