התערוכה, שאוצרת דלית מתתיהו, עם אוצרת שותפה טל ברויטמן ועוזרי אוצרות כפיר מאיר, עדי גרוס ועמית שמעא, מציעה עיון נוקב ורלוונטי באמנות ישראלית בהקשר של החברה השסועה של ימינו. הציבור מוזמן להצטרף לפתיחה ב-7 בינואר 2025, כאשר התערוכה צפויה להיות מוצגת ללא הגבלת זמן.
עצב דלוק מציגה מגוון רחב של יצירות שנוצרו לאורך יותר ממאה שנה, ומציגה נרטיב מחודש של האמנות הישראלית. כ-70 יצירות חדשות נוספו, המציגות אמנים ידועים ומתחילים כאחד. שם התערוכה, לקוח משיר של שבע סלחוב, משקף את הפילוגים החברתיים, האידיאולוגיים והדתיים העמוקים בתוך ישראל. יצירות האמנות פועמות במתח ובקשרים המגדירים את החוויה העכשווית שלנו.
המבקרים ימצאו את עצמם שקועים בשלושה מרחבים נושאיים נפרדים: אש, אוויר ואדמה. הפואטיקה של מרחב האש קוראת לפעולה ומצהירה על מקומנו במזרח. מרחב האוויר לוכד את התפוררות הגופים האישיים והציבוריים, בעוד שמרחב האדמה מעורר תחושות של ניתוק, עקירה ונוודות.
בין היצירות הבולטות המוצגות ניתן למצוא את "היהודי הנודד" של מיכאל סגן-כהן ואת פסלו האיקוני של יגאל תומרקין "הוא הלך בשדות". תצלומו של מיכה בר-עם "חייל ראשון בכותל המערבי, מלחמת ששת הימים" לוכד רגע מכריע בהיסטוריה הישראלית. גם ציורו של אורי ליפשיץ מסדרת המתאגרפים שלו, שנוצר לאחר מלחמת יום כיפור, ודיוקן המלוכדרמטי של מיכה קירשנר של תמי בן עמי מזילה דמעה, שצולם באמצע שנות ה-80, מוצגים.
יצירות משמעותיות אחרות כוללות את "כוכב שחור (רון ארד)" של אלעד לרום, המתאר את הנווט בשבי, ואת "ילד של אור וזהב" של זוהר טל ענבר, דיוקנו של יותם חיים, ששרד את השבי של חמאס רק כדי להירג בעקבות ירי בשוגג של צה"ל. "כיכר ציון" של איוון שוובל מסדרת ירושלים שלו, "מלך ירושלים או השוטה על הגבעה" של מוטי מזרחי ו"גיא בן הינום" של פמלה לוי מעשירים עוד יותר את התערוכה.
"סמירה" של דור גז, המבוססת על תצלום משפחתי של סבתו הפלסטינית-נוצרית מיפו, שגורשה ללוד ב-1948, מציעה פרספקטיבה אישית עמוקה. עבודת הוידאו "שבת" של נירה פרג ו"האיש הבוכה" של אלהם רוקני מוסיפות קולות עכשוויים לנרטיב. "הפנתרים השחורים 40 שנה אחרי" של דוד עדיקא ו"צבר (קקטוס)" של אעסם אבו שקרה משקפים תנועות חברתיות וזהות. "משיח על חמור" של אסד עזי משלים את האוסף עם הדימויים העוצמתיים שלו.
התערוכה מציגה עבודות של מגוון רחב של אמנים, ביניהם כרים אבו שקרה, לארי אברמסון, מיכה אולמן, אברהם אופק, אביבה אורי, ברכה אטינגר, גסטון צבי איצקוביץ, סמדר אליאסף, דליה אמוץ, בני אפרת, אריה ארוך, יעל בורשטיין, אבנר בן גל, שמואל בק, עידו בר אל, אדם ברג, ציבי גבע, יצחק גולומבק, תמר גטר, גדעון גכטמן, אהרון גלסקה, מיכאל גרוס, משה גרשוני, דרורה דומיני, יעקב דורצ'ין, מיכאל דרוקס, עומר הלפרין, יוכבד וינפלד, מיכאל חלאק, נחום טבת, שחר יהלום, יעל יודקוביק, אתי יעקובי לילאור, פנחס כהן גן, חן כהן, רפי לביא, יהודית לוין, רות לייט בראון, משה מוקדי, אוריאל מירון, אברהם מלניקוב, מיכל נאמן, יהושע נוישטיין, מריה סאלח מחאמיד, פסח סלבוסקי, יהודית ששפורטס, דוד עדיקא, אבשלום עוקשי, אלי פטל, בלו סימיון פיינרו, פיצהדזה מאיר, משה פרופס, זויה צ'רקסקי, משה קופפרמן, ר.ב. קיטאי, אנג'לה קליין, ראובן רובין, דוד ריב, גיל שחר, אורי שטטנר, יעקב שטיינהרט, יחזקאל שטרייכמן, משה שטרנשוס, רות שלוס, נטלי שלוסר וציונה תג'ר.
עצב דלוק היא תערוכה שחובה לראות עבור כל מי שמתעניין בסיפור הדינמי והמתפתח ללא הרף של האמנות הישראלית.מוזיאון תל אביב לאמנות גאה להציג אוסף עוצמתי ומעורר מחשבה זה, שבוודאי ישאיר רושם מתמשך על כל מי שיבקר בו.
