JOUR חוקרת: למה כולנו מתלבשים אותו דבר?

JOUR חוקרת: למה כולנו מתלבשים אותו דבר? | jour-magazine.co.il
צילום מסך אינסטנגרם ayaxxamiaya@

האם התמכרות לרשתות חברתיות היא הסיבה היחידה לכך שכולנו מתלבשים אותו הדבר? או שמא קיימת סיבה פסיכולוגית עמוקה יותר לתחושת האחידות הזו? JOUR יוצאת למסע גילוי.

לא קשה להבחין בתופעה: ברחובות הערים, מצעד בלתי נגמר של פריטי אופנה ויראליים שוטף את המרחב הציבורי. נעלי אדידס סמבה, נעלי מייסון מרג'יאלה טביס ומעיל הצעיף הרקום של טוטמה, שבעבר סימלו טעם ייחודי, הפכו לנפוצים כמו מכונית הונדה סיוויק.

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎AYA(AMIAYA)‎‏ (@‏‎ayaxxamiaya‎‏)‎‏

 

אך האם התמכרות לרשתות חברתיות היא ההסבר היחיד לתופעה? התשובה מורכבת יותר. למרות שהאלגוריתמים שאוצרים את הפידים שלנו משחקים תפקיד, אופנה עוסקת במהותה בזהות ובקהילה. מהי המשמעות של הבחירה שלנו להיראות כמעט זהים? בנות JOUR מציגות מספר תיאוריות אפשריות.

אחד ההישגים הגדולים של המדיה החברתית הוא הדמוקרטיזציה של האופנה. מעצבים ופרסומים ותיקים אינם עוד הפוסקים הבלעדיים של הטעם, אלא חלק ממערכת אקולוגית רחבה יותר. אולם, דבר לא צפה שאם יותר קולות ישתתפו בשיחה, הדיאלוג לא יהפוך למגוון יותר, אלא לאחיד יותר.

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎Martin Romero‎‏ (@‏‎martsromero‎‏)‎‏

אחת התשובות הפחות צפויות היא עליית תרבות הזיופים. בתקופה של יוקר מחיה ומיתון עולמי, מעטים יכולים להרשות לעצמם לרכוש את תיק ה"זה" של העונה במחיר מופקע. במקום זאת, מציאת אלטרנטיבות זולות הפכה למקור גאווה.

אך בעוד שתרבות החיקויים הפכה את הסטייל לנגיש יותר, היא גם הפכה אותו לאחיד יותר. חיקויים נותנים עדיפות לטרנדים על פני סגנון אישי, תוך התמקדות בהשגת המראה והתאמה לאסתטיקה מסוימת, במקום בפרספקטיבה אופנתית ייחודית. כאשר מיליוני אנשים קונים את אותו חיקוי זול, המונוטוניות בולטת. אנו קונים את ההעתק המדויק במהירות ובמקביל, ומשלמים מחיר באינדיבידואליות.

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎Myles Kalus‎‏ (@‏‎photomyles‎‏)‎‏

מתי בפעם האחרונה הרגשתם תחושת שייכות אמיתית? אולי באינטרנט, אך אנו חווים עומס דיגיטלי אמיתי וניתוק מהמציאות. כשאנו מבלים זמן רב בעולם הווירטואלי, אנו לא מפתחים מספיק מערכות יחסים פנים אל פנים. החברים שלנו אולי רואים את הסטורי שלנו ממסעדה חדשה, אך לא יודעים שחווינו התקף חרדה.

אנו חווים גם בידוד עירוני חסר תקדים. המקומות הניטרליים שבהם אנשים יכולים להתרועע הולכים ונעלמים. משרדים ריקים, בתי קפה הפכו לאזורי עבודה שקטים ומרחבים ציבוריים סובלים מתת-מימון. בנוסף, אנו עדים לעליית ההיפר-אינדיבידואליזם, תרבות הסטארט-אפים, שחיקה, הכנסת "חברים" מתחום הבינה המלאכותית ועוד. אין זה פלא שאנו חווים משבר זהות קולקטיבי.

כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך

רוצה להתעדכן בכתבות על הנושאים הכי חמים?
הירשמי עכשיו לניוזלטר שלנו!