לא רק שהוא יצר מהפכה במותגים האייקוניים ביותר בתעשייה, הוא גם שינה את כיוון האופנה כולה. חזונו הרחיב את טווח ההשפעה של האופנה והתפשט על פני כל תחום, החל מפורסמים ועד לאמנות יפה. הוא הביא לתעשייה המפורסמת, שפעם הייתה מפורסמת ובעלת כפפות לבנות עם תעוזה, נעורים וחוסר כבוד.
קרל לגרפלד נולד בהמבורג בשנת 1933 להורים גרמנים ושוודים. ילדותו של לגרפלד הייתה נוחה יחסית, והוא בילה הרבה זמן עם שתי אחיותיו הגדולות, מרתה כריסטיאן ותיאה. בשנת 1947, כאשר היה בן 14, המשפחה עברה לפריז ולגרפלד נרשם ללימודי רישום והיסטוריה ב-Lycée Montaigne. לא עבר זמן רב עד שהתעניין בעולם האופנה.
כניסה לעולם האופנה
הפריצה הראשונה של לגרפלד בתחום האופנה הגיעה בשנת 1954, כתוצאה מתחרות עיצוב שהתקיימה על ידי ה-Secrétariat International de la Laine (איגוד הצמר הבינלאומי). השרטוט של המעיל של לגרפלד זכה בפרס הראשון והפך להיות נקודת המפנה של פייר בלמיין, אחד המעצבים המובילים באותה תקופה. סופרים פריזאים ושופטים בתחרות התקשו להתעלם מכישורו הייחודי של לגרפלד, ולכן הוצעה לו משרה כעוזר העיצוב של בלמיין. בגיל 20 קיבל לגרפלד הצעה מרתקת להיות האמן המוביל של מעצב האופנה ז'אן פאטו. הוא עבד בביתו של פאטו במשך חמש שנים, משפר את כישוריו ומפתח את הסגנון הייחודי שלו שישרת אותו לאורך כל הקריירה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
עושה לעצמו שם
לא מרוצה מעבודה בניהולם של אחרים, אך עדיין לא מוכן לפתוח בית משלו, קארל לגרפלד הפך לאחד מהפרילנסרים הראשונים בעולם בעיצוב אופנה ב-1962. עבודתו עבור מותגים שונים ברחבי אירופה הובילה אותו בסופו של דבר לקלואי, לשם הובא. על ידי המייסדת Gaby Aghion לעבוד לצד מספר מעצבים אחרים. תוך שלוש שנים הוא קיבל שליטה יצירתית בלעדית בבית, שהתפרסם בזכות העיצובים הרומנטיים והחופשיים שלו, ונשאר שם עד 1983. תקופתו בבית העלתה אותו על מפת האופנה הבינלאומית – כשקולקציית SS74 במראה 200 המהמם שלו היא גולת כותרת מסוימת עבור הדרך החדשה שלו עם מפרידים. WWD כינתה את לגרפלד כ"מעצב המוכן ללבישה המקורית ביותר" בפריז זמן קצר לאחר מכן.
עם זאת, לא נמצא רק בבית אופנה אחד בניהולו, עבודתו של לגרפלד בקלואי משכה עד מהרה את תשומת לבם של הבוסים בפנדי, בית האופנה המפורסם שנפל בזמנים קשים והיה זקוק להתחדשות נואשת. לגרפלד, ככל הנראה, עמד במשימה והוא נשאר המנהל הקריאטיבי של המותג מ-1965 ועד סוף ימיו, והפך אותו לאחד ממותגי האופנה המפורסמים והנחשקים בעולם. במהלך תקופה זו, לגרפלד הפורה מתמיד המשיך בעבודתו העצמאית, ובעיקר יצר עיצובי קוטור עבור המותג האיטלקי Tiziani – שם אחת מלקוחותיו.
להיות קרל לגרפלד: דיסני פלוס
שנות שאנל
כשהחוזה שלו בקלואי הסתיים ב-1983, לגרפלד עזב את המותג וחתם כמנהל הקריאטיבי החדש בשאנל. בהתחלה עבד רק במשרה חלקית (במשכורת של מיליון דולר לפי שמועות), WWD דיווח אז שהקבלה שלו הייתה פחות חמה. בעוד שלגרפלד היה מתוסכל מהקצב האיטי של ייצור הקוטור של הבית ומההתנגדות לשינוי, אומרים כי אלה שכבר עובדים במותג לא תמכו במהלך של לגרפלד לעבר מודרניזציה ולא היו ידידותיים כלפי העובדים החדשים שלו, כולל עוזר העיצוב שלו Hervé Leger.
ובעוד קולקציית הבכורה שלו עבור הבית זכתה לביקורות מעורבות, כאשר ה-WWD קבע שלגרפלד "ביצע יותר מדי פעולות של שאנל דונט ולא מספיק עשה", הבחירה המחושבת שלו להתייחס לעיצובי הבית משנות העשרים והשלושים, ולא לתחייתו של שנות ה-50, בסופו של דבר, זכתה למבקרים. לגרפלד המשיך לפרוח במותג במשך כמעט ארבעה עשורים, הפך לשם נרדף לשאנל כמעט כמו קוקו עצמה, ובדרכו החדשנית תמיד סוחף מסורת אופנה חדשה: תצוגת שוברי הקופות.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
עוד כתבות שיכולות לעניין אותך:
עובד עד הסוף
לגרפלד התחיל לעבוד קשה יותר, למרות ההתחלה הקשה שלו בעולם האופנה. בשנת 1984 הוא החליט להשיק את המותג שלו, קארל לגרפלד, שהייתה לו עיצובים עצבניים וקשים יותר מהמותגים היוקרתיים האחרים. המותג הזה היה מיידי הצלחה, וב-1988 חתם על עסקה עם סטילמן לייצור קו KL של קרל לגרפלד במחיר סביר יותר. ב-1992 הוא החליט לחזור לקלואי ולהוסיף עוד בית אופנה לרשימת המנהלים היצירתיים שלו. למרות כך, לאחר חמש שנים בתפקיד, הוחלף בנהגתה של סטלה מקרטני. בשנים שחלפו, הוא עסק בצילום וצילם קמפיינים עבור פנדי ושאנל, וגם כתב מערכת עבור מגזינים מובילים. כמו כן, פתח חנות ספרים בפריז והוקים הוצאה לאור המוקדשת לידע חזותי וצילום. לגרפלד עבר שינוי דרמטי בסגנונו ובמראה שלו בשנת 2000, וירד במשקל באמצעות דיאטה קפדנית. יחד עם רופאו, הוא פרסם ספר על הדיאטה שלו שנמכר בכמויות רבות למרות ביקורת רפואית.
לא ניתן להתעלם מהעובדה שקרל לאגרפלד, גם בגילו המבוגר, לא היה מרוצה מההישגים שזכה להם ותמיד שאף ליותר. בשנת 2015 הוא הציג את תצוגת ה-'haute fourrure' הראשונה שלו עבור פנדי, והצליח להיות המעצב היחיד שהציג שתי תצוגות באותו שבוע הוט קוטור. בנוסף, הוא הוסיף קו ילדים למותג שלו והחל לפרסם את "הקארל דיילי" – עיתון סאטירי המציג את הסקיצות והצילומים שלו. המחמאות המשיכו להגיע. בשנת 2015 קיבל לאגרפלד את פרס ההישג המצטיין בטקס פרסי האופנה הבריטיים, וב-2017 זכה באות ג'ון בי פיירצ'יילד מ- WWD. והכבוד הגדול ביותר הגיע מראש עיריית פריז, אן הידלגו, שהעניק לו מדליית גראנד ורמיל בעקבות תצוגת הקוטור של שאנל ב-2017. ב-19 בפברואר 2019, קרל לאגרפלד נפטר בפריז ימים ספורים לפני שקולקציית פנדי הסתיו/חורף הייתה אמורה להיות מוצגת. למרות גילו הצעיר בן 85, ההכרזה על מותו הפתיעה את עולם האופנה, והסימן היחיד לבריאות לקוי היה הכישלון שלו לקשת לאחר מצגת הקוטור של שאנל בינואר. עם ההכרזה על מותו, שאנל ספדה ללאגרפלד ואמרה, "מוח יצירתי פורה עם דמיון אינסופי, קרל לאגרפלד חקר אופקים אמנותיים רבים, כולל צילום וסרטים קצרים".
