לא כל קולקציה מתחילה בלוח השראה או בטרנד שראינו על המסלול בפריז. לפעמים היא מתחילה בחלום, ובמקרה של מעצב האופנה אהרון גניש, בחסידה אחת שהתיישבה על כתפו. בתצוגה שהציג במסגרת שבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב 2026, הוא לקח את הסיפור האישי שלו והפך אותו לקולקציה שנוגעת באחד המקומות הרגישים ביותר – געגוע לאמא.
לקולקציה קוראים ״מן קִנָּה״, והיא נולדה מתוך חלום שחלם גניש לפני כשנה, שבו הופיעה אמו בדמות חסידה על כתפו. את החלום הוא פירש כמסר שנתן לו את האומץ ליצור. גניש איבד את אמו בילדותו, והפעם בחר לחזור אל הזיכרונות, אל הבית ואל תחושת החסר, ולתת להם ביטוי דרך הבגדים.
הסיפור שמלווה את הקולקציה עוסק בילד שחוזר אל הבית שבו גדל ומנסה להרכיב מחדש את דמות אמו מתוך בגדים, חפצים וזיכרונות. החסידה, שמסמלת את השיבה אל הקן, הופכת למוטיב מרכזי לאורך הקולקציה. אלא שכאן, כמו בחיים, לא כל מי שיוצא מהקן גם מוצא את הדרך חזרה.
ומה לגבי הבגדים? כאן הסיפור הרגשי מקבל ביטוי מאוד מוחשי. גניש משחק עם צלליות מחויטות לצד גזרות רכות ואווריריות, ג׳קטים עם כתפיים רחבות, שמלות, נפחים ווואלנים שמזכירים כנפיים. בין החומרים אפשר למצוא קטיפה, משי, אורגנזה, סאטן ועור, לצד מפות וינטג׳ משנות הארבעים שרקומות בעבודת יד על אורגנזה משי, סריגים בעבודת קרושה וסרטי וינטג׳ מכותנה.
הצבעוניות נעה בין שחור ולבן, תכלת, ורוד, בז׳ וחומים עדינים, עם נגיעות של אדום. גם הבגד שלבשה אמו של גניש בברית שלו מקבל מקום בתוך הקולקציה, לצד פריטי תינוקות וילדים, קיטל ותכריכים. אלה פרטים שהופכים את התצוגה להרבה מעבר להצגת בגדים חדשים.
עוד כתבות שיכולות לעניין אותך:
גניש, בוגר המרכז האקדמי ויצו חיפה וזוכה פרס אדמונד דה רוטשילד לעיצוב, מוכיח שגם אופנה יכולה להיות דרך לספר סיפור שלא תמיד קל להכניס למילים. ״שלושים שנה, והקולקציה היא מחווה וסגירת מעגל של משהו חסר. אולי עכשיו הוא יהיה פחות חסר״, סיפר על היצירה.
ויש קולקציות שאנחנו יוצאות מהן עם רשימת פריטים שאנחנו רוצות בארון, ויש כאלה שנשארות איתנו קצת אחרי שהמסלול מתרוקן. ״מן קִנָּה״ היא לגמרי מהסוג השני.