בשבועות האחרונים השם של אוליביה רודריגו לא ירד מהכותרות – ולא בגלל אלבום חדש או הופעה בלתי נשכחת, אלא דווקא בזכות שמלת בייבידול אחת. ברשתות החברתיות היו מי שטענו שהצללית הילדותית מעבירה מסר בעייתי, בעוד אחרים מיהרו להגן עליה ולהזכיר שמדובר באחד הפריטים האייקוניים והמשפיעים ביותר בתולדות האופנה. אבל האמת? הסיפור של שמלת הבייבידול התחיל הרבה לפני עידן הטיקטוק, הרבה לפני אוליביה ואפילו לפני הוליווד.
הכול התחיל ממחסור בבד
בשנות ה־40, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, נאלצו מעצבים להתמודד עם הקצבות בדים. המעצבת האמריקאית סילביה פדלר עיצבה כתונת לילה קצרה, קלילה ומשוחררת יותר, שנדרשה להשתמש בפחות בד. איש לא שיער שאותה כתונת תהפוך ברבות השנים לאחת הצלליות המזוהות ביותר בעולם האופנה.
כמה שנים לאחר מכן, הסרט "Baby Doll" משנת 1956 העניק לשמלה את שמה המוכר והכניס אותה לתודעה התרבותית. אלא שמי שהפך אותה מפריט הלבשה לפריט אופנה היה המעצב כריסטובל בלנסיאגה, שהציג בסוף שנות ה־50 את שמלות הטרפז רחבות הגזרה – עיצוב ששינה את הדרך שבה נשים התלבשו.
משנות ה־60 ועד הגראנג' של הניינטיז
בשנות ה־60 אימצה מרי קוואנט את הצללית כחלק ממהפכת ה"מוד". היא סימלה דור צעיר שביקש להשתחרר מהמחוכים, מהמותניים המחוטבים ומהחוקים הנוקשים של האופנה הקלאסית. הבייבידול הפכה לסמל של חופש, קלילות ונשיות חדשה. שלושה עשורים אחר כך היא קיבלה חיים חדשים לחלוטין.
קורטני לאב, קתלין האנה ולהקות תנועת Riot Grrrl לבשו שמלות בייבידול דווקא כדי לערער על מוסכמות. הן שילבו אותן עם מגפי ד"ר מרטנס, איפור מרוח וגישה בועטת, והפכו פריט שנתפס כתמים לסמל של מרד נשי ופמיניסטי. במקום לייצג תמימות, השמלה הפכה להצהרה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
למה דווקא עכשיו כולם שוב מדברים עליה?
הקאמבק של הבייבידול משתלב באופן טבעי בגל הנוסטלגיה שמוביל את עולם האופנה בשנים האחרונות. לצד טרנדים כמו בלטקור, קוקט (Coquette), סרטי שיער, תחרות ובדים אווריריים, גם הצללית הזו חזרה למסלולים של בתי אופנה מובילים וזוכה לאינספור פרשנויות מודרניות.
אוליביה רודריגו בחרה לאמץ את האסתטיקה הזו כחלק מהזהות הוויזואלית של התקופה החדשה בקריירה שלה. אלא שבמקום להתמקד בהשראות האופנתיות, הדיון ברשתות החברתיות גלש במהירות לשאלות על נשיות, ילדות והאופן שבו נשים בוחרות להתלבש.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הצגת פוסט זה באינסטגרם
אולי בכלל הבעיה היא לא השמלה
האופנה תמיד הייתה הרבה יותר מבגד. היא מספרת סיפור, משקפת תקופה ולעיתים גם מאתגרת מוסכמות חברתיות. כך היה בשנות ה־60, כך היה בתקופת הגראנג' וכך גם היום.
אולי בגלל זה הוויכוח סביב שמלת הבייבידול בכלל לא עוסק באורך שלה או בגזרה שלה – אלא באופן שבו החברה בוחרת לפרש נשיות. פריט שנולד מתוך אילוץ, הפך לסמל של חופש, אחר כך לסמל של מרד, וכיום מצליח שוב להצית דיון עולמי.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
ובסופו של דבר, אם ההיסטוריה של האופנה לימדה אותנו משהו, זה שטרנדים באים והולכים – אבל פריטים שהצליחו לשרוד יותר משמונה עשורים הם כבר מזמן לא רק טרנד. הם חלק מהתרבות.