את זיכרונות הילדות שלה, את נופי הים של חיפה ואת אהבתו של אביה לדיג, תרגמה תאי ביטון לשפה אופנתית אישית, שבה חומרי גלם מהטבע פוגשים עבודת יד מוקפדת וקוטור עם ניחוח של חופש. בתצוגה שהתקיימה היום בשבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב 2026, היא לקחה אותנו למסע בין חופים, זיכרונות ושמלות שקשה להישאר אדישים אליהן.
קולקציית "בת הדייג" כללה 32 דגמים שנולדו מתוך עולם החומרים של הים: חבלים, צדפים, אבנים, פנינים וחרוזים, ששולבו בעבודת יד והפכו לפריטים בעלי נוכחות דרמטית. אבל מעבר לחומרי הגלם, מה שמעניין בקולקציה הוא הדרך שבה ביטון הצליחה להפוך סיפור אישי לשפה עיצובית שלמה.
הרגע שגנב את ההצגה הגיע כבר בפתיחה. סאן מזרחי, הטופ מודל הבינלאומית, עלתה למסלול בשמלה פיסולית העשויה מחול שנאסף מחוף הים בחיפה. כן, חול אמיתי. יצירת השמלה דרשה כ-100 שעות עבודה, והתוצאה הייתה אחת הבחירות המסקרנות של התצוגה. בהמשך הגיעו שמלות מוזהבות, פרשנויות לרשתות דייגים, פנינים, צדפים ואקססוריז שהמשיכו את השפה הימית.
ומה שתפס אותנו במיוחד הוא האופן שבו חומרי הגלם קיבלו חיים חדשים. רשתות הדייגים הפכו לאלמנט אופנתי, נצנוץ השמש על המים תורגם לשמלות זהב, והצדפים והפנינים קיבלו פרשנות עשירה שלא נשארה בגבולות הקישוט. זו קולקציה שמצליחה לשמור על קשר למקור שלה, גם כשהיא מתרחקת מהחוף ועולה על מסלול הקוטור.
גם הבחירה בקאסט הייתה חלק מהאמירה. על המסלול צעדו נשים בגילים ובמידות שונות, בהן דנה שם טוב, מאיה אבירעם, נועה טקה, עדן סבן, לאה ינאי ויולי שגיא, בתו של איש העסקים טדי שגיא, שעשתה את צעדיה הראשונים על מסלול שבוע האופנה.
את התצוגה חתמה מוריה ביטון בפינאלה כלתי, בשמלה לבנה, נקייה ורומנטית. אחרי כל החבלים, הצדפים והנצנוצים, הגיע רגע של שקט לבן שהזכיר את קצף הגלים והעניק לסיפור הימי סיום כמעט קולנועי.
עוד כתבות שיכולות לעניין אותך:
עבור ביטון, בת 29, שפעילה בעולם האופנה קרוב לעשור, מדובר בהופעת בכורה על המסלול המרכזי של שבוע האופנה. מהסטודיו שלה בחיפה, הממוקם בקו ראשון לים, היא בנתה לעצמה שם בתעשייה והלבישה לאורך השנים נשים מוכרות, בהן מאיה קיי, אדל בספלוב, ספיר אביסרור, עינב בובליל והזמרת ריטה.
אנחנו אוהבות במיוחד את העובדה שביטון לא ניסתה לייצר עוד קולקציית חוף צפויה. היא לקחה את המקום שממנו באה, את הזיכרונות המשפחתיים ואת חומרי הגלם שסביבה, והפכה אותם לאופנה עם אופי. ואם שמלת חול שדורשת 100 שעות עבודה לא מספיקה כדי לגרום לנו לעצור ולהסתכל מקרוב, אנחנו כבר לא יודעות מה כן.