KIANNE — “My Muse”
שנה בלבד אחרי שהקימה את בית האופנה שלה, קיאן פרנקפורט מציגה קולקציה אינטימית ומרגשת שממשיכה לבסס את החתימה האישית שלה. “My Muse” נולדה מתוך מבט פנימה — דרך זיכרונות ילדות מצולמים ורגעים משפחתיים — והוקדשה לאמה דורין, האישה שהיא מקור ההשראה שלה.
הקולקציה בוחנת את המתח שבין שבריריות לעוצמה, בין גוף לבגד, בין מה שנחשף למה שנשאר רק מרומז. בדי תחרה, קטיפה ופשתן משמשים זה לצד זה, כשכל טקסטורה מספרת רגש אחר. הפלטה שואבת מנופי הסתיו הישראלי — ורודים סמוקים, אדומי שקיעה, גווני חלודה, חול ושחור לילי — ומעניקה תחושת רוך מוארת.
העיצובים משחקים עם תנועה ונפח: מכנסי הרמון, שרוולים תפוחים, קשירות רכות שמלטפות את הגוף וטרנץ’ רפוי שמאזן נשיות ונוכחות. יש כאן התבוננות עמוקה בשאלות של מורשת, זהות וזיכרון – ובחירה להנכיח אותן דרך בד, גזרה ותפר.
אהבנו:
את ההקולקציה ככתיבת מכתב — אישית, פיוטית ומדויקת, את העבודה על קונטרסטים: תחרה מול פשתן, רוך מול עוצמה, את הצבעוניות הרגישה שמחזירה את הנשימה לקצב איטי יותר.
Hanna Marilus — “Trans-Form”
חנה מרילוס, המעצבת הבינלאומית שחיה ופועלת בין ישראל לאירופה, הציגה קולקציה שמציבה את השינוי כתמה מרכזית — תהליך שבו הבד הופך לגוף חי, נושם ומגיב. כל פריט נבנה מתוך מחשבה על התנועה, על היכולת של החומר להיפתח ולהיחשף תוך כדי הליכה, ועל הדרך שבה הבד מגיב לאור, לצל ולתנודות הגוף.
בקולקציה ניכרת תשומת לב נדירה למפגש שבין רוך לנוקשות: בדי משי נשפכים לצד חומרים מתכתיים יציבים, גזרות שמדמות זרימה חופשית לצד קווים חדים ומחושבים.
זהו דיאלוג ויזואלי בין האלגנטי למובנה, בין הקליל לקשיח — שמצליח לגעת בדיוק במקום שבו אופנה הופכת לשפה.
מרילוס לא נרתעת מניגודים. להפך — היא משתמשת בהם כדי לייצר פואטיקה של תנועה, של נשיות מורכבת שלא מתנצלת. בעבודות היד הקפדניות, עד רמת התפר, ניכרת רמה כמעט צורנית של דיוק. חלק מהבדים נוצרו מחוטי מתכת דקיקים שנתפרו ידנית, מה שהעניק תחושת נוכחות רכה־חזקה, כמעט פסלית.
אהבנו:
את השקט המדויק — קולקציה שכולה נשימה ארוכה אחת, את המשחק בין חומרים “חיים” למובנים — שפה מינימליסטית שמצליחה לרגש, את העיסוק בגוף כתנועה, לא כפסל.
David Weksler — “I’ll Kill You 12/13”
דוד וקסלר הציג קולקציה שמרגישה יותר כמו הצהרה אמנותית מאשר תצוגת אופנה. “אני אהרוג אותך 12/13” היא מחקר פנימי – מלחמה של נפש יוצרת מול עולם חיצוני מתפרק. פסולת טקסטיל ושאריות בדים הפכו כאן לשפה צורנית חדשה, גולמית ואמיצה, שנראית כמו קרב על הבד.
ההשראה נעה בין אקספרסיוניזם מופשט לרוח הפוסט־מלחמתית של פולוק ורותקו – ניסיון לבטא רגש שאי אפשר להגיד במילים.
לצד הפראיות, נחשף גם הצד החדש של וקסלר – השקת מותג ה־DWR, קו מינימליסטי יותר, יומיומי ונגיש, שכולל פריטי פוטר, טי־שירטים ופריטי בייסיק שנושאים את ה־DNA המזוקק של המעצב.
אהבנו:
את הכנות הכואבת – אופנה כאקט רגשי, לא כתוצר, את המעבר החד בין האמנותי לקז’ואל – שפה כפולה שמצליחה לעבוד.
Elki Katz — “מסורת בתנועה”
Shai Shalom — “Army of Peace”
שי שלום הציג קולקציה שנולדה מתוך כמיהה ליום שאחרי המלחמה. המדים הצבאיים — סמל של עוצמה ומאבק — עוברים מהפך מרגש והופכים לבדים רכים, נשיים ומלאי חיים. גווני ירוק זית, זהב, כתום והסוואה משתלבים עם משי וקרפ, ואלמנטים כמו כומתות, תגי יחידה וחגורות צבאיות מתורגמים לפריטי אופנה עילית מדויקים.
החזון של שלום הוא לא רק אסתטי אלא גם רגשי: אופנה שמבקשת לעדן את המלחמה ולדבר בשפה של שלום, תקווה והתחדשות.
אהבנו:
את השילוב בין השראה צבאית לאופנת קוטור רכה, את האמירה האמיצה – “מדים למען שלום”.
