קים קרדשיאן עשתה לנו חשק להוציא מהארון את המגפיים מעל הברך. לא כי “חזר טרנד”, אלא כי היא מזכירה מה באמת עובד: מגף גבוה שמחזיק נוכחות, ושאר הלוק נשאר נקי כדי לתת לו לדבר. הטייק שלנו: היא נתנה למגף להיות הכוכב וכל השאר נשאר תומך, לא מתחרה.
רגע מאיפה זה התחיל בכלל
עוד לפני שהמגף הפך ל”פריט אופנה”, הוא התחיל בתפקיד הרבה יותר פרקטי: מגף רכיבה גברי גבוה, שנועד להגן על הרגליים. משם הוא עשה קפיצה ארוכה לתרבות ולמסלול.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
שנות ה־60: כשהמגף נהיה הצהרה אופנתית
המעבר הגדול לאופנת נשים קורה בתחילת שנות ה־60, כשבתי אופנה מתחילים לשחק עם הגבהים ועם הרעיון של “מגף שמחליף גרביון”. ב־1963, למשל, איב סן לורן הציג את ה־cuissardes (מגפיים גבוהים מאוד) שעיצב רוז’ה ויוויה – רגע מוקדם שממסגר את המגף הגבוה כאופנתי, חזק ומאוד “של התקופה”.
במקביל, גם בלנסיאגה (1962) מוזכר כאחד המוקדים המוקדמים שבהם הופיעו מגפיים גבוהים כחלק מהשפה החדשה של שנות השישים.
סוף שנות ה־60: הפלסטיק העתיד וה־space age
כשהאייטיז עוד רחוקות, סוף הסיקסטיז כבר מתלהב מחומרים חדשים ומבריקים. פייר קרדן משויך לאחד הרגעים האייקוניים של 1968 עם מגפי PVC גבוהים כחלק מהאסתטיקה העתידנית של התקופה.
שנות ה־70 וה־80: פעם בוהו, פעם זמש
ב־70s הטרנד משחק על צבעים, טקסטורות והגזמות “נכונות”, עם אזכורים חזקים למותגים ותופעות תרבות (כמו הבאז סביב Biba בלונדון). בשלהי ה־80s הוא חוזר בגישה רכה יותר: זמש, צבעוניות, פחות קשיחות – עדיין גבוה, אבל פחות “שריון”.
שנות ה־90: המסלול + פופ־קאלצ’ר עושים לזה קאמבק
בתחילת העשור יש גם רגעי מסלול (למשל, אזכורים של שאנל/לאגרפלד עם מגפיים גבוהים כאלטרנטיבה ללגינגס). ובמקביל – תרבות הפופ מחזירה את רעיון ה”מגף־גרב” לתודעה. ווג ממש מזכירים שזה לא רק סרט אחד שעשה את העבודה: גם טכנולוגיית הסטרץ’ והספנדקס של התקופה תרמו לזה שהמגף נראה צמוד, חלק ו”כמו גרב”.
2009–2011: מהרגע “האמיץ” למיינסטרים
אחד הסימנים הכי ברורים לכך שהמגף מעל הברך הפך ללגיטימי כמעט בכל ארון, הוא העשור הקודם: סביב 2009 הפאשן־פרס מתייחס אליו כאל טרנד גדול, ובתוך כמה שנים הוא כבר נהיה נפוץ לגמרי.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
שנות ה־2020: גרסת ה”נקי־חזק”
כאן נכנסת קים לתמונה (תרתי משמע): היא לא מציגה “תחפושת”, אלא סטיילינג של פרופורציות. וזה גם הסיפור של העשור: פחות שכבות של רעש, יותר פריט אחד שעושה נוכחות. באותה רוח, היא גם הובילה קמפיין מגפיים גבוהים לסטיוארט ויצמן – חיבור שממש יושב על הקו הזה של אייקון + פריט חתימה.
הגישה שהכי עובדת ב־2025 היא לבחור כיוון אחד:
מינימליזם מסביב למגף – שחור/קרם/אפור, גזרה נקייה למעלה, והמגף הוא הכותרת.
מגף צבע/הדפס – אבל עם משמעת – אם המגף אדום/מודפס/טקסטורלי, שאר הלוק נשאר רגוע. זה גם הכיוון שמגזין את סימנו כבר בגל הקודם: צבעים והדפסים כמנוע עניין, בתנאי שהשאר לא מתחרה.
צ’אנקי מעל הברך – נותן וייב יותר אורבני ופחות “ערב”. הטיפ פה פשוט: צ’אנקי הוא כבר דרמה, אז לא צריך עוד דרמה מסביב.
זמש או עור מבריק – זמש מרכך ומרגיש “יום”; עור/ויניל נותן קו חד יותר. גם כאן – זה משחק חומרים שממשיך לחזור בגלים.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
עוד כתבות שיכולות לעניין אותך:
הטרנד הזה התחיל כפרקטיקה, הפך להצהרה בשנות ה־60, קיבל ברק עתידני בסוף הסיקסטיז, התעדכן בזמש ובצבעים, חזר בסטרץ’ של ה־90, והיום הוא בעיקר עניין של דיוק. קים רק הזכירה לנו את הכלל הכי טוב: כשהמגף גבוה – הלוק סביבו צריך להיות חכם ושקט.
