נעל אחת, שאינה מדויקת בעליל, הפכה לנושא חוזר בשבוע האופנה של ניו יורק בימים האחרונים, עם סגנונות כמעט זהים שצצו אצל קלווין קליין, פרואנזה שולר ומייקל קורס (כפי שציינה הסטייליסטית גבריאלה קרפה־ג'ונסון). נראה כי הנעל השחורה והדקה, בעלת החלק העליון המעוגל־גבוה ועקב יציב אך מעט “לא נכון”, חבה חוב לסלין הישנה ולפיבי פילו הקדושה הפטרונית של הנעליים המגושמות־סקסיות.
היא חבה חוב ברור לסלין של פעם ולפיבי פילו הקדושה הפטרונית של הנעליים המגושמות-סקסיות. אותה אסתטיקה שמעדיפה אינטלקטואליות שקטה על פני גלאם מיידי.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
בקלווין קליין, ורוניקה ליאוני שילבה את הנעליים הללו עם חולצות משי וחצאיות נוחות, כחלק מהעמקה שלה במה שקלווין היה — חזרה לסוף שנות השבעים ותחילת השמונים. בפרואנזה שולר, רייצ'ל סקוט הציגה גרסה דומה אך רזה ומעט מוזרה יותר, כזו שמזכירה שטיח אפור של חדר ישיבות וארוחות צהריים שנאכלות מול מחשב. סקוט תיארה את אשת פרואנזה כ"דייקנית להפליא ותמיד בזמן אבל היום היא איחרה". יש כאן הצצה קטנה לארוטיקה. לא מהסוג הצעקני, אלא כזה שמסתתר מתחת למכפלות נוחות.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
עוד כתבות שיכולות לעניין אותך:
בניגוד לפנטזיות של עונת הקוטור פטריות פיסוליות ועצי ערבה ורודים שעדיין חיים ללא שכר דירה בדמיון – מצב הרוח בניו יורק הרגיש נורמלי בהרבה. אפילו רגע הנוסטלגיה של ג'ני “ליטל ג'יי” האמפרי באדיבות 7 For All Mankind לא שינה את התחושה: יש כמיהה לבגדים אמיתיים. ולנעליים שאפשר ללכת בהן.
אם יש דבר אחד שעולם האופנה לא מפחד ממנו, זו נעל “מכוערת”. תמיד יהיה מקום לסטילטו דקיק מהסוג שקארי בראדשו הקישה בו על אבני הריצוף של ניו יורק בנעלי ג'ימי צ'ו או מנולו בלניק. אבל כרגע, ככל שהנעל מרגישה מגושמת וחתרנית יותר – כך היא נראית משכנעת יותר.