יש ימים שבהם אנחנו רוצות מייק־אפ “עור אמיתי”, עם כל מה שמגיע איתו: שקיפות, טקסטורה, והפרטים הקטנים שמרכיבים פנים. ואז מגיעים הנמשים – לא כאלה שצועקים “ציירתי”, אלא כאלה שמייצרים בבת אחת וייב של אור טבעי, חופש, וקצת קיץ גם כשבחוץ חורף. טושי נמשים הפכו בשנים האחרונות לקיצור דרך לאפקט הזה: נקודות קטנות שמחזירות לפנים ממד חי, ומוסיפות עניין בלי להעמיס עוד שכבה.
הקסם הוא לא ב”כמה”, אלא ב”איך”: נמשים יפים נראים כמו משהו שהעור עשה לבד. הם לא סימטריים, לא יושבים בשורה, ולא נראים אותו דבר בכל צד של הפנים. וכמו כל טריק טוב ברגע שמבינים את הטכניקה, זה הופך לסיפור של דקה מול המראה.
איך עושים נמשים שנראים אמיתיים
הבסיס הוא עור שמרגיש כמו עור: טינט, מייק־אפ קליל או קונסילר נקודתי — ואז לעצור. מעל זה, מתחילים להניח נקודות קטנות באזורי “שמש טבעית”: גשר האף, לחיים עליונות, קצת על עצמות הלחיים, ולפעמים נקודה או שתיים גם ברקות. החוק הכי חשוב: לעצור לפני שזה נראה “מסודר”. אם יצא מדויק מדי – זה כבר פחות עובד.
הטשטוש שעושה את ההבדל
אחרי שמניחים נקודות, נותנים להן 10–20 שניות “להתיישב”, ואז מטשטשים בעדינות עם כרית אצבע או ספוגית נקייה. הרעיון הוא לא למחוק – אלא לשבור את הקצוות ולהכניס את הנמשים לתוך העור. אם רוצים להאריך חיים, אפשר לסגור ממש בעדינות עם פודרה שקופה באזורים שומניים.
הטעויות הכי נפוצות
יותר מדי נקודות: נמשים עובדים טוב כשהם נראים מקריים.
אותו גודל/אותה עוצמה: במציאות יש גיוון — חלק בהירים יותר, חלק “בקושי שם”.
סימטריה: שני צדדים זהים יראו כמו איפור. עדיף שיראה קצת לא מושלם.
גוון חם מדי: נמשים כתומים נותנים אפקט לא טבעי; עדיף ניטרלי־חום שמתיישב עם תת־הגוון של העור.
עוד כתבות שיכולות לעניין אותך:
למי זה הכי מתאים
האמת? כמעט לכולן — כי זו לא שאלה של “יש לי נמשים טבעיים או לא”, אלא של מצב רוח. אפשר ללכת על גרסה סופר עדינה שמרגישה כמו שמש, ואפשר לעשות נמשים מודגשים יותר ללוק של ערב עם טוויסט. והכי יפה: זה טריק שמסתדר עם כל אסתטיקה — ממינימליזם נקי ועד “איפור כיפי” עם סומק מודגש.
