כשהרשתות החברתיות מביטות עשור אחורה, גם אנחנו חוזרות – למסלולים, למעצבים, לטרנדים ולפנים שעשו את השנה כל כך ייחודית.
אם יש משהו שאי אפשר לפספס באינסטגרם של השבועות האחרונים, זה הגעגוע ל-2016: פילטרים של פעם, פסטיבלים, ג’ינסים קצרים, משקפי שמש מטאליים, והסטייל הזה שהיה “קצת קרינג’ אבל לגמרי אנחנו”. ב-Bazaar טוענים שזה לא רק נוסטלגיה – אלא שנה שבה האופנה התייצבה על צומת חשוב: הרשתות החברתיות האיצו טרנדים, סטריטוור נכנס ללוקסוס, והמסלול התחיל לדבר בשפה שאנחנו עדיין חיות בה היום.
על המסלול: השנה שבה המעצבים שרטטו את העשור
2016 הייתה שנה של “דמויות מפתח” שהגדירו אסתטיקה שלמה.
סלין של פיבי פיילו עדיין הייתה סלין “עם האקסנט”, והלוקים שידרו אינטלקט שקט: טשטוש גבולות בין נשי-גברי, שימושיות עם טוויסט, שמלות מעל מכנסיים וטיילורינג רפוי ומדויק. הוויב שלה חלחל גם החוצה – עד לרמת ה”מדים” האישיים שמלאות ניסו לשחזר: סריג פשוט, מכנסיים טובים וסניקרס לבנות.
במקביל, גוצ’י של אלסנדרו מיקלה כבר היה בתוך המהפכה: רטרו, קווירקי, אביזרים גדולים, משקפיים מוגזמים ותיקים עם אפליקציות – הסגנון שקיבל באותה תקופה את הטייטל “granny chic”, והיום נראה כמו בסיס לכל מה שקרה אחר כך.
ובלנסיאגה? דמנה נכנס ב-2016 עם פרופורציות חדשות לגמרי – שכבות, פרחים מתנגשים, ובעיקר כתפיים מרופדות שגדלו להיות אחד הסילואטים החשובים של השנים שאחר כך.
וגם דיור סימנה פרק חדש: מריה גרציה קיורי הציגה את הקולקציה הראשונה שלה לבית, עם קודים שהפכו מיד לשיח תרבותי (כן, גם הטי־שירט הפמיניסטית ההיא), במקביל לכך שוולנטינו עבר לידיים של פירפאולו פיצ’ולי כסולו.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הטרנדים: 2016 בשישה פריטים שכל אחת זוכרת
יש טרנדים שלא צריך להסביר – רק להזכיר והזיכרון חוזר בבת אחת:
כתפיים בחוץ: טופ או שמלה אוף-דה-שולדר היו חתימת השנה, כמעט תמיד עם הצ’וקר הצמוד לצוואר. זה עבד כי זה מחמיא, זה מצטלם, וזה מרגיש “עשיתי מאמץ בלי להתאמץ”.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
שכבות של ניינטיז-אלפיים: סליפ דרס מעל טי־שירט, גופיות תחרה, חולצות עם שרוכים, שרוולים פעמון ומידי פליסה – מיקס שמרגיש היום שוב מאוד נכון.
מילניאל פינק: ורוד אבקתי שעשה סדר בעולם – כשגלוסייה וטאמבלר דחפו את האסתטיקה, ופנטון הכתירה את “Rose Quartz” כצבע השנה.
בומבר בכל גרסה: סאטן, רקמות, הדפסים, דרקונים וטיגריסים – ז’קט שהיה חצי אמירה, חצי זריקה על הכל, ועוד איכשהו תמיד עבד.
את׳ליז’ר מתחיל להשתלט: מה שהתחיל כנורמקור וקז’ואליות הפך להרגל חיים – טייץ “של אימון” שנלבש לכל מקום, כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם (ומאז זה רק התעצם).
סניקרהדס ולוגו־מאניה: תרבות הסניקרס הייתה בשיא – מנייקי אייר ג’ורדן 1 ועד סטאן סמית’ ואדידס סופרסטאר, ובמקביל הלוגו חזר להיות תכשיט (עם סופרים בשיא התשוקה אליו).
דנים ותיקים: איפה התחיל "הלוק של אחרי התצוגה"
עוד לפני שכולן עברו ל”נוחות טוטאלית”, 2016 סימנה התחלה: הג’ינס הפסיק להיות סקיני-סקיני בלבד, והמום ג’ינס קיבל קאמבק אמיתי. היו גם שחורים דיו, קרעים, ושוליים פרומים בכל מקום – שפה שלמה של “אוף-דיוטי מודל” עם ז’קט עור ומגפיים.
ובתיקים? זו הייתה התקופה שבה רחוב ואיט-באג נפגשו באמצע: Chloé Faye ו-Drew, גוצ’י מרמונט, J.W. Anderson Pierce – בזמן שתיקי סלין (Luggage/Phantom/Trio) עדיין כיכבו חזק.
אז למה זה חוזר עכשיו?
הצגת פוסט זה באינסטגרם
עוד כתבות שיכולות לעניין אותך:
כי 2016 היא “עשור מספיק רחוק כדי להיות מגניב שוב”, אבל מספיק קרוב כדי שיש לנו הוכחות בפיד. ובעיקר: הרבה מהקודים שנולדו שם עדיין מפעילים את המלתחה של 2026 – רק בגרסה חדה, נקייה ומתוחכמת יותר.
הקטע הכי כיפי? לא חייבות לשחזר הכל. מספיק לבחור רגע אחד: צ’וקר דק, אוף-דה-שולדר, סניקרס לבנות, או ורוד אבקתי קטן בתוך הלוק ולתת לנוסטלגיה לעשות את העבודה.
