אומרים שאופנה היא שפה שלא זקוקה למילים. תצוגת הגמר של המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר הזכירה בדיוק למה. על המסלול לא עלו רק קולקציות, אלא סיפורים אישיים שנארגו אל תוך בדים, גזרות וחומר. כל מעצבת ומעצב בחרו לדבר בשפה אחרת – של מורשת, זהות, יופי, שבר וזיכרון – והוכיחו שהאופנה המעניינת ביותר מתחילה הרבה לפני התפר הראשון.
35 בוגרות ובוגרי המחלקה הציגו את קולקציות הגמר שלהן ושלם, פרי ארבע שנות לימוד, מחקר, פיתוח ויצירה. תצוגת הגמר התקיימה השנה במוזיאון קמפוס הפניקס בראשון לציון, במסגרת שיתוף הפעולה המתמשך בין שנקר לקבוצת הפניקס, המלווה את האירוע זו השנה השלישית ומחזק את החיבור בין עולם האקדמיה, היצירה והתעשייה.
אבל מעבר לביצוע המרשים ולרמת הגימור הגבוהה, השנה בלט במיוחד השינוי בגישה: פחות עיסוק באסתטיקה לשמה, ויותר רצון להשתמש באופנה ככלי שמספר סיפור. הבגד כבר אינו רק פריט לבוש, אלא דרך לעבד זיכרונות, לבטא זהות, לשאול שאלות ולהגיב למציאות שסביבנו.
המסלול כולו הרגיש כמו פסיפס של קולות ונקודות מבט. אהבה, אובדן, מורשת, מגדר, אידיאל היופי, פוסט־טראומה, זיכרונות ילדות וחוויות אישיות קיבלו ביטוי דרך טקסטיל, עבודת יד, גזרות וטכניקות מורכבות. במקום לרדוף אחר שלמות, רבים מהמעצבים בחרו דווקא לחשוף את הסדקים, לתת מקום לפגיעוּת ולהפוך את האישי לאמירה אוניברסלית. זו הייתה תצוגה שלא ביקשה רק להרשים את העין, אלא גם לעורר מחשבה ולהישאר עם הקהל הרבה אחרי שהאורות כבו.
בין שלל הקולקציות שעלו על המסלול היו כאלה שהרשימו, כאלה שהפתיעו, וכאלה שפשוט לא הצלחנו להפסיק לחשוב עליהן. בסופו של ערב עמוס בכישרון וברעיונות, מצאנו את עצמנו חוזרות שוב ושוב לאותן שלוש קולקציות. לא מפני שהיו הצעקניות ביותר, אלא משום שהן הצליחו לייצר את האיזון הנדיר בין רעיון חזק, ביצוע מוקפד ואמירה שנשארת עם הצופה גם אחרי שהמסלול מתרוקן.
מורשת שנכתבת מחדש | Heritage – גל חיון
אם הייתה קולקציה אחת שהצליחה לזקק את רוח התצוגה, זו הייתה Heritage של גל חיון. היא עוסקת במושג המורשת, אבל לא מתוך נוסטלגיה, אלא מתוך בחינה מחודשת של מה שאנחנו בוחרים לקחת איתנו הלאה. דרך עבודת חומר מדויקת, סילואטות עכשוויות וחשיבה קונספטואלית מגובשת, חיון יצר קולקציה שמרגישה אישית מאוד, אך מצליחה לדבר בשפה אוניברסלית. היא לא מבקשת לשחזר את העבר – אלא ללבוש אותו מחדש.
היופי שבשבר | Broken Dolls – תמר בלומנפלד
יש קולקציות שמרשימות בזכות טכניקה, ויש כאלה שמצליחות לערער תפיסות מוכרות. Broken Dolls של תמר בלומנפלד הייתה בדיוק כזו. היא בוחנת את המתח שבין אידיאל היופי המושלם של בובות הפלסטיק לבין המורכבות של הגוף האנושי, ובוחרת לחשוף דווקא את מה שנהוג להסתיר. צלליות מפורקות, תפרים גלויים ופירוק והרכבה מחדש של הגוף הופכים כאן לשפה עיצובית שמוצאת יופי דווקא במה שאינו מושלם. זו קולקציה רגישה, אמיצה ומדויקת, שהזכירה לנו שלפעמים דווקא השבר הוא זה שהופך יצירה לבלתי נשכחת.
לכתוב מחדש את הנשיות | F Women – הילה ורדי
F Women של הילה ורדי הייתה אחת הקולקציות שסקרנו אותנו במיוחד. מתוך מפגש בין שני עולמות שנראים מנוגדים – הצבא ומוסד הנישואין – היא בוחנת כיצד מסגרות שנתפסות כנוקשות יכולות להפוך דווקא למרחב של בחירה, עצמאות והעצמה נשית. השילוב בין אלמנטים מעולם ההלבשה התחתונה ושמלות הכלה לבין חומרים מחוספסים בהשראה צבאית יצר שפה עיצובית חכמה, רגישה ומדויקת, שהצליחה לייצר אמירה מבלי לוותר על אסתטיקה.
עוד שמות שכדאי להכיר
קשה לסכם מחזור שלם בכמה שמות בלבד. לצד הבחירות שלנו, היו עוד לא מעט קולקציות מסקרנות שהוכיחו עד כמה המחזור הנוכחי מגוון, אישי ומלא באומץ יצירתי. הנה עוד כמה שמות שאנחנו ממליצות לעקוב אחריהם:
מיאר ברכאת – קולקציה שבוחנת את הזהות הדרוזית דרך מפגש בין מסורת לעיצוב עכשווי, ומציעה פרשנות רגישה לשאלות של שייכות ושינוי.
נעמה קפלן – מתוך ההתמודדות האישית עם לקות שמיעה, יצרה שפה עיצובית שמתרגמת את העולם שבין קול, שקט ותחושה לבגדים בעלי נוכחות יוצאת דופן.
עידו קרני – הופך את ההתמודדות עם תסמונת טורט לנקודת מוצא יצירתית, ובוחן דרך הבגד את היחסים בין גוף, תנועה וזהות.
עוד כתבות שיכולות לעניין אותך:
אופיר ויסל – שואבת השראה מחוויותיה כסמלת מילואים ומתרגמת את חוויית הפוסט־טראומה לקולקציה אישית שמחברת בין חומריות צבאית לרכות אנושית.
ואם היה משהו אחד שלקחנו איתנו מהערב הזה, הוא שהדור הבא של האופנה הישראלית כבר לא מחפש רק לעצב בגדים יפים. הוא מבקש לספר סיפורים, לעורר רגש ולפתוח שיח באמצעות חומר, צורה ותנועה. אחרי תצוגת הגמר של שנקר, דבר אחד כבר ברור: העתיד של האופנה המקומית נמצא בידיים יצירתיות, אמיצות ובעיקר כאלה שלא מפחדות לומר משהו – גם בלי מילים.