בתוך מרחב יצירתי שצמח בלב המושבה הגרמנית בחיפה, הציגו בוגרי ובוגרות החוג לעיצוב אופנה באוניברסיטת חיפה קולקציות שמהדהדות זיכרון, מגדר, שייכות והיסטוריה אישית. אנחנו יצאנו משם עם הרבה השראה – ובעיקר, עם תקווה גדולה לעתיד האופנה המקומית.
תחת קירות האבן של בית הספר לעיצוב, השוכן בלב המושבה הגרמנית, התקיימה תצוגת הגמר הראשונה של החוג לעיצוב אופנה באוניברסיטת חיפה – רגע שיא עבור מחזורי תשפ"ד ותשפ"ה. בין קירות הסטודיו שבהם נולדו הרעיונות, לובנו ההשראות ותורגמו רגשות לבד – צעדו המסיימות והמסיימים עם קולקציות שהן הרבה מעבר לאופנה: אמירה אישית, לעיתים פוליטית, ובעיקר יצירה מרגשת שנולדה בתקופה מורכבת במיוחד.
אנחנו ב-JOUR היינו שם – צפינו, התרשמנו ובעיקר – התרגשנו. על המסלול הוצגו 11 קולקציות של בוגרות ובוגרי המחלקה, לצד עבודות שנוצרו בשנה הקודמת אך לא זכו להציג בגלל המצב הביטחוני. התוצאה: ערב חד-פעמי של יצירה נועזת, פגיעה, חכמה ויפהפייה.
כבר מהרגע הראשון היה ברור: המעצבות והמעצבים עלו לבמה עם עצמם – על כל החזון, הרגש והאומץ שכרוכים בכך. כל אחד ואחת מהם נכנסו לעומקם של נושאים אישיים, פוליטיים ורגשיים, ותרגמו אותם לשפה עיצובית רעננה, בועטת ומקורית. היה זה מסע בין זיכרונות משפחתיים להצהרות פמיניסטיות, בין כאב אישי לתקווה לעתיד.
מה אהבנו במיוחד? הקולקציה של הגר לנדסמן, בהשראת שירת ההייקו היפנית, הותירה אותנו מהורהרות. שפה צורנית רגישה, כמעט מופשטת, שקוראת לגוף להתעטף בשירה.
נטע קרפ ריגשה אותנו עד דמעות בקולקציה שכולה מחווה לסבה, המעצב הגרפי נתן קרפ. תרגום של זיכרון משפחתי לדיוק צורני, פלטת צבעים מדויקת ועין חדה לעיצוב.
לא יכולנו להתעלם מהעוצמה שבקולקציה של רותם תאשמע, שעסקה בטראומה מגדרית והצליחה לנסח באופן מדויק תחושות שנשים רבות חוות אך לעיתים מתקשות לבטא. השימוש בבובות חרסינה היה גם שברירי וגם מטלטל.
נגה אמונה אבישר עם קולקציית בדי משי וסריגים בעבודת יד שהחלה מציורים אינטימיים מתקופת הקורונה, ירדן סלומון שחקרה את דמות הילד הקורבן דרך פוטבול ואלימות חזותית, ומרגרט שניצר שיצרה גשר מרגש בין אוקראינה לישראל דרך פרח הכלנית.
ולסיום – מילה אישית: בתוך ערב כל כך גדוש ברגש, השראה ויומרה עיצובית, אי אפשר היה שלא להתרגש מהמקומות שבהם הבוסריות עדיין ניכרת. וזה דווקא חלק מהיופי. ראינו שם ניצנים של שפה, של אמירה, של תשוקה גדולה לבגד כדרך לביטוי. התרגשנו מהמקומות שבהם עוד לא הכל "פתור", כי שם נמצא הפוטנציאל. אנחנו כבר סקרניות לראות לאן כל אחת ואחד מהם ייקחו את הכישרון הזה – ואיך ימשיכו לפרוח גם מחוץ לכותלי האקדמיה.
עוד כתבות שיכולות לעניין אותך:
היה זה ערב שלא נשכח. אנחנו מסירות את הכובע לד"ר רחל גץ-סלומון ולצוות ההנחיה שאול אהרוני, שחר אבנט ואהרון גניש, ומאחלות לכל הבוגרות והבוגרים דרך פורייה, מסקרנת ונוכחת בתעשיית האופנה הישראלית.
