קוקו שאנל, שם נרדף למהפכת אופנה, האמינה כי נוחות ואלגנטיות צריכות להתקיים יחד. יצירותיה, מהשמלה השחורה הקטנה ועד לתיק השרשרת 2.55, משקפות חופש, פשטות ועוצמה. אחד הרעיונות המוכרים ביותר שלה, הנעליים הדו-גוניות האייקוניות, נולד מקונפליקט פנימי אישי והפך לסמל של עידן חדש באופנה.
שאנל, אישה ייחודית, חשה שלא בנוח עם גודל כפות רגליה. נעליים באותה תקופה היו לרוב בהירות וחד-גוניות. שאנל חלמה ליצור נעליים שיקצרו ויזואלית את כף הרגל וידגישו את הקרסול. כך החלה ההיסטוריה של הנעליים הדו-גוניות.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
בשנת 1957, בשיתוף עם המעצב הצרפתי ריימונד מסארו, הוצג הזוג הראשון: נעלי עקב בצבע בז' עם חרטום שחור. פתרון פשוט לכאורה זה הפך לתמצית התחכום. שאנל ראתה בנעליים אלה את פסגת האלגנטיות, ובצדק.
מאחורי הצורה הלקונית עמד עיצוב מחושב: הצבע הבז' האריך את הרגל, והחרטום השחור קיצר אותה ויזואלית. האיזון אפשר לאישה להרגיש בטוחה יותר ולהיראות מתוחכמת. פלטת הצבעים הנייטרלית אפשרה לשלב את הנעליים עם כל ארון בגדים, מחליפת טוויד ועד חצאית מידי או מכנסיים. הנעליים היו פתרון עיצובי חכם: זוג שניתן לנעול מהבוקר עד הלילה מבלי לאבד את האלגנטיות והנוחות.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
מאז, נעלי שאנל הדו-גוניות לא עזבו את המסלולים, את מגזיני האופנה ואת ארונות הבגדים של הנשים המתוחכמות ביותר. הן שרדו עשרות טרנדים ועדיין נחשבות לדוגמה לנעליים נשיות אוניברסליות, המתאימות למשרד ולאירועים חברתיים.
עוד כתבות שיכולות לעניין אותך:
עם הזמן, בית האופנה הציג פרשנויות שונות, כמו נעלי בלט דו-גוניות (1986) ונעלי מרי ג'יין בשחור ולבן (1994). גם כיום ניתן לראות מגוון מגפונים ואפילו נעלי פלטפורמה. ערכות הצבעים משתנות, אך הנוסחה נשארת זהה: רקע בהיר בסיסי ומבטא כהה מנוגד.
זוהי הגאונות של קוקו שאנל: היא שינתה את האופן שבו אנשים התייחסו לעצמם. במקום אי ודאות, היא יצרה אסתטיקה. במקום פחד להיראות "שונה", נולד יופי.
