שישה מותגי אופנה ישראליים צעירים, ששפות העיצוב שלהם נעות בין אמנות לאופנה, בין בגדי ים לחייטות ובין לבוש יומיומי למחקר על גוף וזהות, נבחרו למחזור התשיעי של חממת הפיס לאופנה. רגע לפני שהם יוצאים לפתח את הקולקציות הבאות שלהם, זה הזמן להכיר את השמות שמסמנים את הדור הבא של האופנה המקומית.
מה קורה כשנותנים למעצבים צעירים לא רק במה, אלא גם זמן לפתח את השפה שלהם? אנחנו תמיד מחפשות את השמות שעוד רגע יהיו בכל מקום, והמחזור החדש של חממת הפיס לאופנה הוא בדיוק מסוג המקומות שכדאי לשים אליהם לב. שישה מותגים, שישה קולות שונים, והרבה מאוד סימנים לכך שהאופנה הישראלית הצעירה ממשיכה לחפש דרכים חדשות לספר את הסיפור שלה.
המותגים שנבחרו הם YE MU SE של ניצן שריג ושגיא ציפורן, subtlebody של מיכאל מזרחי ושירה אנגלר, Assemble של שיר שטרקר, Berka Ariel של אריאל ברקה, Outré של יובל אלרואי ודנה תודר. הבחירה נעשתה לאחר תהליך מיון ופרזנטציות בפני ועדה אמנותית, שכללה את אירה גולדמן, ששון קדם, שחר אבנט ואורי רייז.
מהבגד הישראלי ועד לבגדים עם מטען רגשי
YE MU SE, שהוקם בקיץ 2023 על ידי ניצן שריג ושגיא ציפורן, מתחיל דווקא מבגד הים. אבל במקום להתייחס אליו כאל פריט עונתי בלבד, המותג משתמש בו כנקודת מוצא לסיפור מקומי שמתחבר לחיים הישראליים ובעיקר לתרבות התל אביבית. השפה שלו מנסה להחזיק יחד אופנה, אסתטיקה ונועזות לצד נוחות ולבישות.
ב־subtlebody, שנוסד ב־2020 על ידי מיכאל מזרחי ושירה אנגלר, נקודת המוצא היא הקשר שבין גוף לנפש. הבגד נתפס לא רק כאובייקט אופנתי, אלא כמרחב שאנחנו חיים בתוכו וככלי שיכול להשפיע על תחושת העצמי. לכל פריט במותג יש שם, סמל וסיפור, והקולקציות נבנות סביב רעיונות כמו קלילות, עבודה פנימית וחופש בחירה.
לפרק, להרכיב ולחשוב מחדש על המלתחה
אצל Assemble של שיר שטרקר, המשחק נמצא בחיבורים עצמם. המותג מגדיר את עצמו כ־wear-to-ready ועוסק בבניית מלתחה שמתפתחת לאורך זמן, דרך חיבורים בין חומרים, רעיונות ועולמות. הוא נע בין מחויט ליומיומי, בין דיוק לנוחות ובין סדר לסטייה, ומשתמש בפרופורציות, פירוק והרכבה כדי לגרום לפריטים מוכרים להיראות קצת אחרת.
Berka Ariel, של המעצבת אריאל ברקה, פונה לאישה העירונית דרך מלתחה שמחברת חייטות רכה, נשיות וצלליות קלאסיות בפרשנות עכשווית. הגוף הנשי והיחסים שבין הגוף לבגד נמצאים במרכז, כשההשראות נעות בין האסתטיקה של סוף שנות ה־50 ותחילת שנות ה־60 לבין חייהן של נשים בעולם העבודה כיום.
כשהאופנה פוגשת אמנות
אצל Outré של יובל אלרואי, הגבול בין אופנה לאמנות כמעט נעלם. המותג משלב בין Wear-to-Art ל־Wear-to-Ready ומשתמש במחקר אמנותי, היסטורי וחומרי כדי לבנות שפה עכשווית דרך חייטות, עבודת יד וטקסטיל. מאחורי הקולקציות עומד ניסיון לייצר בגדים עם עומק ומשמעות, דווקא בתקופה שבה תעשיית האופנה מתמודדת עם תרבות של ייצור וצריכה מהירים.
גם אצל דנה תודר הגבולות מיטשטשים. המותג העצמאי של המעצבת והאמנית הרב־תחומית פועל בנקודת המפגש שבין אופנה, צילום, אמנות וטכנולוגיה. הבגד הופך למדיום שמחזיק זיכרונות, רגשות וחוויות, עם הדפסי אול־אובר המבוססים על צילומים של תודר ושיתופי פעולה עם אמנים, לצד סילואטות אוברסייז, שכבות ואפשרויות לבישה משתנות. הפריטים מיוצרים בכמויות קטנות ומחומרים טבעיים או ממוחזרים.
ומה עכשיו?
החממה, שנוסדה כדי לתמוך במעצבי אופנה ישראלים בתחילת דרכם, תלווה את ששת המותגים בתהליך פיתוח של קולקציה חדשה. לצד המענק הכספי, כל מותג יקבל ליווי מקצועי בתחומים כמו עיצוב, ייעוץ עסקי, מיתוג, מכירות והפצה דיגיטלית. בסיום התהליך הקולקציות החדשות צפויות להיות מוצגות ולהימכר במסגרת פופ־אפ.
עוד כתבות שיכולות לעניין אותך:
העניין האמיתי, מבחינתנו, נמצא דווקא במה שיקרה בדרך: האם התמיכה, הזמן והכלים יאפשרו לכל אחד מהמותגים לקחת את השפה שכבר קיימת אצלו צעד קדימה ולהפוך אותה לקול אופנתי ברור ובשל יותר.
כי אם לשפוט לפי ששת השמות שנבחרו השנה, הדור הבא של האופנה הישראלית כבר לא מחפש להיראות אותו דבר. והוא גם לא ממש צריך.