"הבחירה בעת הזאת לעשות משהו משמעותי, מיד זורקת אותי לדבר הכי בסיסי - לאהבה שלי לארץ הזאת. רציתי להנציח את הילד שרץ בקיבוץ על המדרכות השבורות, הדשא המצהיב, עם ריח החציר. כילד, הקיבוץ הפך למקום שהוא השפיות שלי, שם אפשרתי לעצמי להיות חולמני, יצירתי, מחובר לטבע. יש משהו מאוד נוסטלגי עבורי בקיבוץ, מאוד פראי, עם שדות ואדמה".
